מבחינת מבנה הלשון יש קרבה בין כינוי הקניין ובין מבנה הסמיכות . שניהם משמשים להבעת היחס התחבירי של הגניטיב , והבחירה ביניהם נעוצה באופיו של האיבר השני במבנה r שם עצם במקרה של סמיכות וכינוי גוף במקרה של כינוי הקניין . דמיון עקרוני זה בין המבנים מתבטא בקווי שיתוף שהתקיימו בדרכי הבעתם בכל רבדיה ההיסטוריים של הלשון . בלשון המקרא הובעו שני גילוייו של הגניטיב באמצעות מערכת הנטייה , ומימושה של יחסה זו היה כרוך 47 טקסט זה נכתב במקורו במסגרת השירה והולחן רק כעבור זמן . בנוסחו המקורי הופיעו עוד צורות הפסק של הכינוי החבור , אך הבתים שהן מופיעות בהם לא היו , על פי עדות האינפורמנטים , חלק מן הנוסח המושר המוכר להם . 48 במילון אבן שושן מובאות בערך "אב" הצורות הנטויות אביו ואביהו בסדר זה , ואילו בערך "פה '' הסדר הפוך , והצורה פיהו קודמת לצורה פיו . 49 בטקסטים שנבדקו לא הופיעה הצורה אביו , והצורה פיו נרשמה בטקסט אחד בלבד : עלי גבעה שם בגליל / יושב שומר ובפיו חליל . ( 356 ) 50 בדקדוק המסורתי מקובלת ההפרדה בין שני המבנים . חיים רוזן הציג בספרו "עברית טובה" את שם העצם בכינוי החבור כצורת סמיכות שאיברה השני ...
אל הספר