דגמי החריזה שבזמר מצייתים בעיקרון למערכת הנורמות שנוצרה בשירה 18 לדיון תאורטי כללי בנורמות של חריזה ראו יקובסון . 1960 לדיון היסטורי מפורט ומודגם בנורמות החריזה בעברית לתקופותיה ראו הרושובסקי . 1971 העברית עם המעבר לתקופת התחייה בראשית שנות התשעים של המאה התשע עשרה . במערכת הנורמות החדשה הושווה לראשונה מעמדו של החרוז המלרעי ( הזכרי ) למעמדו של החרוז המלעילי ( הנקבי , ( ששלט בשירה העברית עד לתקופה זו . החרוז הדומיננטי במערכת הנורמות החדשה , כמו בתקופה שקדמה לה , היה החרוז המוטעם הסיומי . חרוז זה מבוסס על צמדי מילים שיש בהן רצף הגיים זהים מן התנועה המוטעמת עד סוף המילה , כגון רגב נגב egev או שם העם am 2 ) טקסט ' . ( 42 הרצף המינימלי היוצר חרוז מחייב זהות של כל ההגיים מן התנועה המוטעמת ואילך , ואפשר להעשיר את החריזה באמצעות הוספת הגיים לפני התנועה המוטעמת , כגון קטנטונת וכותונת — 298 ) tonet תוספת של הגה אחד , ( ובנית וחניתה — 51 ) anita תוספת של שני הגיים ) וכן הלאה . יצירתה של חריזה על פי כללים בסיסיים אלו הייתה נתונה לכמה הגבלות : ( 1 ) מספר ההגיים המינימלי הנדרש ליצירת חרוז הוא שניים...
אל הספר