בתרבות הערבית ובתרבות היהודית של ספרד בימי הביניים היו שירים נקראים באירועים שבהם נטלו חלק אנשי החברה הגבוהה המקורבים לשלטון ומשוררים ואנשי רוח מכל התחומים . בייחוד אמור הדבר באשר לשירי השבח . הקצידות , ושירי האזור ( המושחאת ) היו מבוצעים בליווי מוסיקלי . עיקרון זה נתקבל גם במסורת היהודית בתימן , הן בהשפעת השירה העברית בספרד והן בהשפעת השירה הערבית המקומית . יהודי תימן פיתחו מבנה ספרותי מוסיקלי מוקפד ומורכב של ביצוע השירים בסעודות השבת והמועד , במסיבות החתונה או במפגשי רעים אחרים . מבנה זה כלל באופן עקרוני שלושה יסודות : ( א ) נשיד - שיר פתיחה קצר במבנה של קצירה ( וליתר דיוק : מקטועה ;( ( ב ) שירות - שירי אזור או שירים סטרופיים ארוכים מסוג אחר , שמספרם היה תלוי במשך המסיבה ; ( ג ) סדרת שירי הלל קצרים לציון סיום המסיבה , בעלי חרוז אחיד ושקילה רופפת ביותר , ולעתים במבנה סטרופי פשוט . במסיבות החתונה ובמפגשי הרעים האחרים - לבד מסעודות השבת והמועדים - בוצעו השירות בליווי ריקוד . ייעודו של הנשיד כשיר פתיחה היה דברי שבח לאל והוא בוצע במנגינה פשוטה יחסית , בדרך כלל לא על ידי המשוררים ( כך נקרא...
אל הספר