ו. ישראל ואלוהיו

שירתו של שבזי היא במהותה שירה לאומית . מעט מאוד כתב המשורר על עניינים שאינם קשורים בכלל ישראל . שתי הדמויות העיקריות בשיריו הן עם ישראל ואלוהי ישראל , שהשכינה ( ששבזי תופס אותה על פי הקבלה כספירת מלכות , האחרונה בעשר ספירות האלוהות והיא מחברת בין עולמנו לעולמות העליונים ) מקשרת ביניהם . כך בשיר 'אדון עולם ישגבה לדלים : ' שכינתו מקבלת לשפע / ומשפעת לנכבךים וקלים // בסוד השתלשלות עשר בעשר / אלי עשר ועשר המגלים . יחסי ישראל ואלוהיו בשירת שבזי בנויים על פי הדגם של המעגל האסכטולוגי המוכר מן הפיוט העברי מראשיתו : בעבר החיובי - בדרך כלל בהשתקפותו בסיפורי התורה - היחסים בין האל לבין ישראל הם יחסי אהבה ושלמות . שבזי מרבה להתייחס למעמד מתן תורה במדבר סיני על ידי משה רבנו כמעמד של גילוי אהבה בין אלוהי ישראל עמו , על פי מדרש חז"ל שמעמד זה היה כמעמד נישואין בין הקב"ה לבין ישראל : "צאינה וראינה בנות : ציון במלך שלמה r בעטרה T : TT שעטרה T : v לו אמו ביום . \ : חתנתו T — ( שי"הש ג , יא . ( ' ביום חתונתו' - זו מתן תורה" ( משנה תענית ד . ( ח , וכך אומר שבזי בשיר 'לבי מצפה רעיה ודוד צח ויפה : ' לבש י ...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין