בכלכלה הפכפכה , משימתו הראשונה של המנהיג היא להתעקש על הישרדות – כלומר לזהות ללא הרף איומים פוטנציאליים על הישרדותו בטווח הארוך של הארגון , ולטפל בהם . במבט ראשון , נראית הצהרה זו מובנת מאליה , ואפילו טריוויאלית . האם לא ברור לכל בר–דעת שאף ארגון לא יוכל להצליח אם לא ישרוד קודם לכן ? אך הגידול המהיר בקצב השינוי בעסקים הפך את נושא ההישרדות לבעייתי יותר מאשר אי פעם . התדירות שבה ניצבים ארגונים בפני אתגרים משמעותיים להישרדותם הולכת וגדלה . בימים שבהם היו לרוב החברות המבוססות שווקים ומתחרים יציבים יחסית , רק לעיתים רחוקות היוותה ההישרדות בעיה . מובן שמדי פעם עמדו חברות בפני משברים רציניים , אך לאחר שהמשבר טופל , חזרו הדברים לתיקונם . כיום , רק חברות מעטות נהנות מהלוקסוס הזה . האיומים על הקיום אינם אקראיים ; הם כמעט רציפים . אם ארגון יחכה לכך שיתפתח משבר בקנה מידה גדול , הוא עלול לגלות שכבר מאוחר מדי . התדירות ההולכת וגדלה של איומים על הקיום בולטת במיוחד בעסקים בתחום הטכנולוגיה או כאלה המבוססים על חדשנות . בעסקים כאלה , הצלחה בדור טכנולוגיה אחד מהווה בעצם רק רכישת אופציות על העתיד . היא מקנ...
אל הספר