השנה היא . 1730 ליד שערי קניגסברג , עיירה קוסמופוליטית לחוף הים הבלטי , מטיילים בשעת ערב מאוחרת אם ובנה בן השש . באהבה ובשקידה היא מסבירה לו מה שהיא יודעת על הטבע , על צמחים ועשבים , על חיות ואבנים . רחובות העיר מוארים באור קלוש , ומסביב חושך . ואז מראה האם לבנה רב הקשב את רקיע הכוכבים רחב הידיים והרחוק . מלאי התפעמות הם מביטים כלפי מעלה אל המרחבים האינסופיים . הילד מרותק . " שני דברים , " יכתוב לימים , " ממלאים את הנפש בהפלאה וביראת כבוד , המתחדשות והולכות ומתרבות והולכות ככל שההתבוננות מוסיפה לעסוק בהם תכופות ומתוך דבקות גוברת : השמים הככובים שמעלי והחוק המוסרי שבתוכי . ... אני רואה אותם לפני , ואני מקשר אותם באורח בלתי אמצעי עם התודעה של קיומי * . " ואמנם : בשני התחומים הללו הוא עתיד להגיע רחוק — באסטרונומיה ובפילוסופיה של המוסר . שמו של הילד הוא עמנואל קאנט וילדותו המאושרת תחת כנפי אמו הדתית והמשכילה הסתיימה כבר בהיותו בן . 13 האם הלכה לעולמה והילד הענוג עם העיניים התכולות התאבל עליה אבל עמוק וארוך . אביו , בעל מלאכה אומן למוצרי עור , עשה הכול כדי לתמוך בבנו הרגיש . הוא שלח אותו ל"...
אל הספר