אכן , דברתו של הפילוסוף היווני הקדמון , הרקליטוס "הסתום , " " הכול זליס , " יש לה בלי ספק משמעות ברורה ביותר ביחס למערכת הלשונית . הקורא כאן כבר מודע היטב לעובדה שכל הלשונות משתנות כל הזמן . הבחנתו הקלאסית השנייה של דה-סוסיר בין החתך הסינכרוני - בנקודה אחת בהתפתחות , בדומה ל"צילום בנקודת האפס" שלנו - והחתר הדיאכרוני , לאורך ההתפתחות , לא באה אלא כדי להכניס עובדה יסודית זו של המציאות הלשונית לתוך הטכניקה המדעית . הכול יודעים היום שהלשון משתנה , אלא שיש צורך בכלי בדיקה ומדידה מדויקים כדי לגלות שהשינוי פועל על כל החזית של המערכת הלשונית : ההגייה , הפונולוגיה , המורפולוגיה , הסמאנטיקה , הנטיות , הצירופים והתחביר . הכול משתנה כל הזמן , אם כי לא באותו קצב ; אוצר המליס והמשמעויות הם הדינאמיים ביותר . אך אפילו כאן אין השינויים יכולים להיגלות לעין מייד , מפני שדחייתו של פריט לשוני מפני פריט אחר היא תמיד הדרגתית . בנקודה סינכרונית מסוימת הייתה קיימת מלת-הזיקה אשי לבדה . בנקודה אחרת הופיעה על ידה צורה אלטרנטיבית שחוקה במקצת , ש . עכשיו קיימות שתי הצורות זו בצד זו במשך זמן רב מאוד , אלא שהשנייה נע...
אל הספר