מדעי הלשון קבעו מונח לשו נאי בשביל המצב והשאלה הכרוכה בו : תקן או סטנדרד לשוני . המושג הוא מדויק יותר מהלאנג של דה-סוסיר , וקרוב יותר ליכולת של חומסקי . אף על פי שהתשובה על השאלה מהו התק 7 הלשוני צריכה להינתן במונחים של מעיכת לשו , 7 כלומר תשובה דקדוקית - הגורמים הקובעים בתקן הם חברתיים . בשלב זה נסתפק ו נאמר שתקן לטוני הוא מערכת כללים לכל מישורי הלשון המוכרת כמייצגת את שימוש-הלשון התקין בתור קהילת לשון מסוימת . במלים מסורתיות יותר נאמר : שימושי-הלשון המוכרים כנכונים , ושיש איזו תביעה כללית שכל שימושי-הלשון יתאימו לנכונות זו . על הגדרות אלה של התקן יש לומר מייד שני דברים : פרט למצבים מוגבלים במיוחד , כמעט שאי-אפשר להגיע להסכמה מה הם כללים אלה ( ראה י'מפרטן להלן ;( ועוד , כיוון שקנההמידה הוא מושגים כמו "מופרים כ נכונים , " "יש איזו תביעה , " הרינו נוכחים שוב שהתקן הוא ענייו חברתי , ובעייתו העיקרית : מי הוא המכיר ? מי הוא התובע ? כיצד אפשר לגלות את התקן , את "הנכון ? " בספרו המפורסם מקדיש ייספרסן ( Jespersen 1946 ) את הפרק החמישי ל"םטנדרד של הנכונות" , standards of correctness ומונה שבעה...
אל הספר