3.0.2 "לשונות" ולא "לשון"

המסקנה הראשונה והמשותפת לשתי ההבחנות האלה - הראשונה , בין תיאור מעיכת לשונית להתנהגות הלשונית , והשנייה , ביו לשוו-הפרט ולשון-החברה - היא , שאת השימוש בסימני המספר ביחס לנושא שלנו , " לשון" ו"לשונות , " יש להוציא מפשוטם , ולהבין אחרת ממה שסברנו . במובן הידוע לנו כבר , איו בנמצא "לשונות , " כי כל לשונות האדם יכולות להיחשב כלשון אחת על בסיס האוניברסאלים . במובן הנוכחי של דה-סוסיר אין בכלל לשון משותפת בעולם , כי לשונו כל כל פרט ופרט יש לה תכונות וקווים שהם יחידנים לגמרי , ומייחדים אותה כפאייל לעצמה . אין חולק על הקביעות האלה , ולא זו בלבד שהפאראדוכס שבהן עומד בכוח ההגיון , אלא שנוסחה זאת , נוסחת " מגדל בבל" , מיטיבה להסביר את תופעות ההתנהגות הלשונית מן התמו נה המקובלת כאילו מחולק עולם-הלשון ללשונות-לשונות ספציפיות . יתר על כן , לפי דברי דה-סוסיר , שהפכו נחלת הכול , גם לאנג מסוים ( נאמר : "הסגנון העברי הירושלמי , " ראה ר סיוון , תשל , ( ו" כולל בתור הגדרתו את מימד הזמן ונתון לזרם של * במעשה מגדל בבל הייתה תחילה "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" ( אוניברסאלים ;( ואילו אחר-כר "אטר לא ישמעו איש ...  אל הספר
הוצאת דקל - פרסומים אקדמיים בע"מ