הפרק הקודם היה נסיוו להציג תמונה שלמה ממערכת הסימנים הקוליים והסמלים המהווה ביחד את הצופן הלשוני . כבר נאמר בפתיחה כי תיאור מופשט כזה איננו זהה עם העונדית של האירועים הלשוניים ממש : בני אדם מדברים ושומעים דיבור . עם ההבחנה העקרונית הזאת אנו נפרדים זמנית מן הבלשנות המתארת שמטרתה לחשוף את הסדרים שביסוד התקשורת הלשונית ( בין אם במכלול לשונות האדם וביו אם בלשון מיוחדת , העברית ) ו להציגם באופן שיטתי . מוצריו עול הבלשנות המתארת הוא אבסטרקציה של האירועים הלשוניים שעליהם היא ביססה את תיאוריה . העובדות הממשיות של האירועים הלשוניים ניתנים גם להפשטה אחרת : אפשר לראות אותם כמקרים קונקרטיים טל התנהגות לשונית זו 1 הקיימת רק במין האדם . תפיסה זו מצאה ביטוי עמוק ומסועף ברעיונותיו ומחקריו של פרדיננד דה-סוסיר ( De Saussure 1966 ) אשר הצמיחו ענפימ חדשימ במדעי-הלשרן . הבחנתו כי המערכת הלשונית של הבלשנות המתארת היא חסרת תוקף בלי ממד-הזמן , העלתה את מדע הלשון לרמה חדשה של שלמות . הבחנה מכריעה אחרת שלו פתחה תקופה חדשה בחקר ההתנהגות הלשונית עצמה ; זוהי ההבחנה כין ההתנהגות הלשונית של הפרט , ובין ההתנהגות הלשו...
אל הספר