סדר המלים במשפט הוא מכוון גלוי ומוכר ; אך יש הבדלים גדולים בין שפות באשר לשימוש ולתחולה של אמצעי זה . באנגלית , למשל , יש לו תוקף רב . שינוי בסדר המלים ייתכן רק לפי סדר מוגדר : כגון שינוי המשפט למשפט , tf & w או גיוון סגנוני חו רג . מדר זה קובע כי שם-העצם שהוא הפועל ( subjes * fl & tM 0 יבוא לפני הפועל שהוא הגרעין בגש 7 א ;( predicate ) שם-העצם המקבל את הפעולה , המלשא , ( object ) יבוא אחרי הפועל . שמות-תואר לואיים ( determinants ) יבואו לפני השם המתואר ( בניגוד לעברלת בה יבואהלוואי תמיד אחרי השם המתואר . ( תראר-הפרעל ( adverb ) יהיה אחרי הפועל ו בסוף המשפט , אלא אם כן ישונה הסדר לשם גיוון המשמעות בהדגשה . בלאטינית , לעומת האנגלית , סדר המלים איננו קבוע כל כר וגם לא קובע את המבנה . לציון התפקידים המבניים במשפט ( גרס , 0 נשוא , מלשא , לראי , תיאלי ; ראה להלן ) השתמשה הלאטינית בסימון מי חד למלים באמצעות סופיות . סימון כזה קיים בערבית הקלאסית : כשהשם הוא נ 7 שא הוא מסתיים במוספית [ וו , [ כשהוא מ 7 שא ntn - ציונים כאלה לתפקיד המלה במבנה המשפט נקראים יחסות : ( cases ) יחסת-הנושא ( או הפוע...
אל הספר