ההגאים בונים צורות ( מלי ם , ( ועל-ידי כד מכילה "רשימת התכנים" רבבות של סימנים . הסימנים ( סמנטמות ) באים גם הם בצירופים למשפטים ; עכשיו המספר הוא אינסופי ממש , רק המשפטים מעבירים מסר . כיצד אפשר להחזיק מפתוז-צופן לאיו-סוף של תכנים ? כל הדוגמאות המוכרות לנו ממצב כזה במציאותנו בנויות על הלשון , כמו המברקים , אד איר עושה זאת הלשון עצמה ? נבהיר את המצב בעזרת משל נוסף . למציל על שפת הים יש שיטה להודיע לנו מרחוק על מצבו של הים מבחינת אפשרויות הרחצה : ארבעה דגלים צבעוניים . נניח שהצורר להעביר הודעות כאלה ע " י סימן מרחוק ( ולא בדיווח לשוני ) הוא ממשי וחיוני ( כדי לא לרדת לחוף , לא לשלס דמי כניסה , לא לחפש חנייה - לשוא . ( הנה מצאו לנחוץ להודיע על ארבע אפשרויות : דגל תכלת - ים שקט ושחייה בלתי מוגבלת ; דגל כתום - מגבלות בשחייה , דגל אדום - סכנה וצורך בזהירות ; דגל שחור איסור גמור להיכנס למיים . מה יעשה המציל אם יתהווה מצב בלתי רגיל , ויהיה חיוני ביותר להזהיר אותנו מכניסה למיים אף-על-פי שהים שקט מאוד ; נניח בגלל הופעתו של כריש . אם יונף דגל שחור או אפילו אדום סביר מאוד שנתעלם ממנו בכלל למראה הי...
אל הספר