מיותר להוכיח כי הצופן הבסיסי בלשון הוא הצופן של המלים . מישור הצופן הראשון היה של ההגאים הדקדוקיים ( פונימות ;( במישור השני , של המלים , מעבירות היחידות ( המלים ) " תכניס תקשורתיים" בודדים . לצופן של המישור הזה יש על כן מערכת כפולה של יחידות : היחידות המסמנות והיחידות המסומנות , או : מלים מול משמעויות . כשמדברים על המערכת המסמנת , המלים , קוראים למישור הזה של הצופן בשם המישור המורפולוגי ; כשמדברים על המערכת הממומנת , " התכנים התקשורתיים " או המשמעויות , קוראים למישור בשם המישור הסמנטי . שני המונחים נגזרו ממלים יוניות . מורפולוגיה ממלה שפירושה צורה , מבנה-אברים , והמונח מתייחס לעובדה שכל יחידה במישור הזה ( מלה ) בנויה מקבוצת הגאים ( פונימות . ( זהות ההגאים ו סדרם שונים בכל יחידה , והם שנותנים לה את צורתה האופיינית המיוחדת , את מבנה-ההגאים שלה . המורפולוגיה רואה במלים רק צירוף-לצורה-מיוחדת של אותו מערך ההגאים-הדקדוקיים ( פונימות ) החוזר ביסודו במלים כולן ( שהרי גם היעדרו של הגה-דקדוקי כלשהו מצירוף זה או אחר , גם הוא חלק - שלילי - מן הצירוף המיוחד לצורה הזאת ) . לכל מלה יש אפוא צורה הגאית...
אל הספר