את תכנו של המושג הזה אפשר להסביר במשל מן הנסיון . בוודאי נזדמן לכל אחד לשמוע פעם , אולי ברדיו , רצף של דיבור בלשון שאיננה ידועה לו בשום מידה ; אפילו לא ידע כלל באיזו לשון נאמרים הדברים . שמיעת דיבור כזה איננה קליטה לשונית , אלא פשוט קליטה אקוסטית , קולית . הקולט הזה על-פי הרוב גם לא יבחין במלים בתוך שטף הקולות ; דיבור שוטף , פרט לרווחי-נשימה פה ושם , איננו שם באמת הפסקות בין מלה למלה . הוא ישמע פשוט "tr . זר . ייתכן אפילו כי קרה לקורא , שרצף קולות , במסיבות מיוחדות , יישמע לו כ"קשקיש " כזה ; ורק אחרי כמה שניות יבחין שבעצם הדיבור הוא דיבור עברי מוכר . מכל מקום , ההבדל בין שמיעת קולות דיבור בלשון לא מובנת ובין הכרתו של מי שיודע אותה לשון שהוא שומע מלים , משפטים , משמעויות - הוא מרשים מאוד . כאילו הורם מסר אטום מלפניך , והדברים מסתדרים כל אחד במקומו , מובחנים זה מזה , ואף מצטרפים יחד לקבוצות ו למשמעויות : אור האיר פתאום על חשכת האלם הקודם . מהו שהופר " קשקלש " לדברים נכוחים ומובנים ? מה היכולת של אותו שומע להפוך זרם קולות , שלאחר יישמעו " קשקוק " , למשמעויות סדורות ומובנות ? תאמרו : ידיעת...
אל הספר