בפר י ק הקודם ראינו שהצופן הלשוני משתמש בסימנים שהם מקבצים של קולות , מלים . הקולות עצמם שמהם מורכבים הסימנים , הם תופעות פיסיקאליות-אנאטומיות שאינן ענייו של לשון ושל צופו , אלא של הגייה ושמיעה . מן הצד השני , מצטרפים הסימנים-המלים , לצירופים שונים שהם מעבירי המשמעות , המרכבת אמנם מיחידות התוכן-התקשורתי של המלים . כשמתבוננים באופן תפקודה של התקשורת הלשונית מתברר שלא המלים בלבד , אלא גם הקולות שמהם מורכבות המלים , וגם הצירופים שמלים אלו מצטרפות זו אל זו , גם הם עצמם יש בהם צופן מסוים . בפרק הזה נעסוק באותו צופו לשוני בשלושת המישורים שלו : בקולות , במלים , ובצירופי המלים . את התכונות הצופניות של הלשון , בניגוד לתכונות שאינן צופניות , כגון : תכונות פו נטיות של הקולות , או תכונות פסיכולוגיות או לוגיות של המלים ושל המשפטים - מציין במדעי-הלשון המושג דקדוק .
אל הספר