בסיפרות המיקצועית מבחינים בשתי גישות מרכזיות ללימוד נושא התיקצוב הציבורי : א . הגישה החשבונאית - המתרכזת בלימוד התקציב מנקודת ראות טכנית חשבונאית . לאמור , כיצד מנהלים רשימות חשבו נאיים ( פירוט ההוצאות בצירן של ההכנסות , ( כיצד עורכים מאזן וכדי . מהתקציבן נדרש בדרך כלל ידע בהנהלת חשבונות . ב . הגישה המי נהלית-פרליטית - המתיחסת לתקציב כתהליך קבלת החלטות על הקצאת משאבים . מן התקציבן נדרש , בדרך כלל , ידע בתחום המינהל הציבורי ו / או בכלכלה . ב פרק זה נעסוק בעיקר בשיטות התיקצוב הנגזרות מן הגישה השניה . בהתיחסו לתיקצוב הציבורי כותב ד"ר גלנור : שיטרת התקצוב במדינות הדמוקרטיות התפתחו עם כינונו של שילטרך מרכזי ל דרישתו לבלעדיות בתהום המיסלי וההוצאות הציבוריות . במקביל לכך , prnnn תפקידה של הרשות המחוקקת , ש נטלה על עצמה את הפיקוח על מעשי הממשל בתחומים אלל . בדרך זל התגבשו : א . עקרונות מיסמל התקציב , הכרלל : דילק , פירוט , פירסום תקופתי , בהירות . ב . עיקרוץ המחזוריות בתהליך , 31 yp - > nn הכרלל : הכנה , הרשאה , ביצוע . וביקורת שלאחר המעשה " נוסף עיקרון שלישי והוא , שלימות התקציב , כלומר שפעול...
אל הספר