מ כפרט ירד האדם בודד אלא מהעצים כחבר הוא בקבוצה עומד חברתית בפני בעיית . קיומו ההישרדות המתמשך מעיד , לא שהוא הצליח לפתור את הבעיה ; אך קיומם המתמשך של המחסור והמצוקה , אפילו בעשירות שבאומות העולם , מעיד שפתרונו הוא , במקרה הטוב , חלקי . ואולם , אין להוקיע את האדם בחריפות על כך שכשל ביצירת גן עדן עלי אדמות . קשה להוציא לחם מן הארץ על פני כוכב הלכת הזה . הדמיון מסתחרר רק מן המחשבה על המאמצים האינסופיים שהושקעו בוודאי בביותן של החיות הראשונות , בגילוי הזריעה , בעיבודם של המחצבים הראשונים שנתגלו על פני האדמה . רק בזכות שיתוף הפעולה החברתי הצליח האדם להגיע עד הלום . אך עצם העובדה שהיה עליו להסתמך על אחיו בני האדם הפכה את בעיית ההישרדות לקשה במיוחד . האדם איננו נמלה המצוידת למרבה הנוחות בתבנית מולדת של אינסטינקטים חברתיים . נהפוך הוא – נראה כי הוא ניחן מטבעו באופי אנוכי להפליא . אם מבנה גופו החלש יחסית מאלץ אותו לחפש שיתוף פעולה , דחפיו הפנימיים מאיימים ללא הרף לשבש את שיתופי הפעולה החברתיים שלו . בחברה הפרימיטיבית , הסביבה מיישבת את המאבק בין אנוכיות ובין שיתוף פעולה ; כשצלו המאיים של רעב ...
אל הספר