עד כה הנחנו , כי הכנסתו של צרכן מהווה גורם אקסוגני , ודנו בשאלה כיצד יחלק הצרכן את הכנסתו בין המוצרים השונים . אבל , צריך לזכור כי הכנסת הצרכן אינה , בדרך כלל , גודל הקבוע לצרכן , משום שלצרכן יש יכולת להחליט על שינויים בהכנסתו . אמנם שכר העבודה לשעה קבוע לגבי הצרכן , אך ההחלטה בדבר כמות שעות העבודה שיעבוד ביממה נתונה לשיקוליו של הצרכן . ברור כי אחד הג ורמים הדומיננטיים המשפיעים על החלטתו בדבר כמות שעות העבודה ( ועל הכנסתו ) הוא השכר לשעה . קשר זה בין שכר העבודה לבין כמות העבודה המוצעת הינו היצע העבודה . בעזרת הכלים שאנו משתמשים בהם , אנו ננסה למצוא קשר בין כמות ה עבודה המוצעת על ידי הפרט לבין שכר העבודה . חשוב לזכור , כי להחליט לעבוד שעה נוספת פירושו להחליט להקטין את סך ההנאה מהפנאי . פירוש הדבר , שפנאי הוא מוצר שאותו צורך הפרט . אנו נניח , אם כן , מערכת פשוטה , שבה בנוסף לצריכת פ נאי יש עוד מוצר אחד - המוצר , X שהצרכן יכול לצרוך . מחירו של מוצר זה יהיה . P y ברור כי כאשר החליט הצרכן על כמות שעות הפנאי ( N ) שברצונו לצרוך , הרי שהוא קבע גם את הבמות המירבית שהוא יכול לצרוך מהמוצר . # אם...
אל הספר