בפרק גי למדנו על התהליך בן ששה השלבים של בדיקת השערות . דובר גם על ההגיון שבתהליך זה . כאן נרחיב את הדיבור על מספר סכנות הצפויות לחוקר בלתי מנוסה הבא לישם טכניקה זו . בין הבעיות הפתורות של פרק גי הובאו כבר שתי דוגמאות להשערות " בלתי כשרות . " אחת מהן התיחסה לסטטיסטי . H : x-80 אינה השערה , 0 שכן אין כאן מקום לחוסר ו דאות : או שממוצע המדגם הוא אמנם 80 או שאינו כזה . השערות חייבות להתייחס לפרמטר ולא לסטטיסטי , מכיוון שרק לגבי פרמטר יש אלמנט של חוסר ודאות . לפיכך אין טעם לבדוק השערות במחקרים המקיפים אוכלוסיות שלמות . אם כל המפקחים במשרד החינוך נשאלו לדעתם בשאלת חינוך מסויימת , הרי המידע המתקבל ( בצורת ממוצע או פרופורציה ) הוא הפרמטר באוכלוסיה זו , ואין טעם לבדוק השערה בדבר עמדת המפקחים . הצורה היחידה בה נתייחס למידע זה היא להציגו בצורה תאורית . במקרים רבים ממהרים לבדוק השערות לגבי פרמטר באוכלוסיה , למרות שהקבוצה שנבדקה מהווה את כלל האוכלוסיה הרלבנטית , והמדד שהושג הוא בעצם הפרמטר . דוגמא אחרת להשערה "בלתי כשרה" היא , כשהשערת האפס אינה מתייחסת לציון מוגדר אלא לאינטרוול . אי אפשר לבדוק בעזר...
אל הספר