אמידה היא התהליך העיקרי לקבלת מושג ראשוני על מדדים באוכלוסיה המענינים את החוקר . השימוש החשוב ביותר בטכניקה זו הוא , נאשר המחקר הוא "מחקר חלוץ , " המנסה לגלות דברים על אוכלוסיה שטרם נחקרה , והמידע עליה מועט בי ותר . נאשר בא החוקר להסיק על פרמטר באונלוסיה , הרי האומדן הטוב ביותר הוא הסטטיסטי המקביל , בתנאי שהוא אומד בלתי מוטה . נך למשל האומדן הטוב ביותר ל- u הוא , >< האומדן הטוב ביותר ל- a הוא S ( ה"מתוקן" לפי הנוסחה בפרק א י , ( ופן הלאה . אם רוצה החוקר לאמוד את אחוז ( זז ) האנאלפביתיים באונלוסיה , נדאי לו להתבסס על התוצאה , ( P ) שקבל במידגם שבחר . אם בכוונתו לאמוד את הקשר ( p ) בין עישון לעצבנות , נדאי לקחת נאומדן את מקדם המתאם במדגם . ( r ) אומדנים אלו נקראים אומדני נקודה , והם ה"ניחושים" המוצלחים ביותר , מניוון שהם סבירים יותר מנל תוצאה בודדת אחרת . הדבר מוגדר מתמטית כ"עקרון הסבירות המקסימלית" או "הנראות המקסימלית" שפותח על-ידי ר . א . פישר , אחד מגדולי הסטטיסטיקאים . אך מצד שני , לא יהיה חוקר שישלח את עצמו , שהסטטיסטי , המשמש נאומדן לפרמטר , יקלע " בול" למטרה . מסיבה זו משתמשים בד...
אל הספר