תפקיד המערכת הפיברינוליטית הוא לפרק קרישים הנוצרים באופן מתמיד בזרם הדם . היא מבוססת על הפיכת פלזמינוגן , גורם בלתי אקטיבי המצוי בפלזמה , לפלזמין , שהוא הגורם האקטיבי , הפועל לפירוק הפיברינוגן . הפעלת הפלזמינוגן והפיכתו לפלזמין מתרחשת על-ידי מספר גורמים : תרומבין עצמו , פקטור 12 פעיל , אקטיבטורים המצויים באנדותל הקפילרות , אורוקינזוסטרפטוקינז . מכאן ברור , שבכל מצב של הפעלת מערכת הקרישה תהיה במקביל גם הפעלת המערכת הפיברינוליטית , ולכן יופיעו FSP בדם . פעילות פיברינוליטית מוגברת תגרום גם לקיצור של Euglobulin Lysis-ה . Time החומר Caproate יכול לגרום לדיכוי המנגנון הפיברינוליטי . השימוש בו צריך להיעשות בזהירות , מכיוון שהוא יכול למנוע פירוק קרישים בזרם הדם ולגרום לתופעות תרומבוטיות חמורות . DIC-ב ( שפורט לעיל , ( למשל , חלה אמנם הפעלה של המערכת הפיברינוליטית עם יצירת הקרישים המרובים . אך אין הפיברינוליזיס התהליך הראשוני החשוב , ואין להשתמש במצב זה בקפרואט . קיימים מקרים נדירים של , Primary Fibrinolysis שבהם פעילות המערכת הפיברינוליטית מוגברת כתהליך ראשוני , עם נטיה לדמם , שבה רמות גורמי ה...
אל הספר