אנמיה מוגדרת כירידה במספר כדוריות הדם האדומות או בריכוז ההמוגלובין . ערכי ההמוגלובין ( והערכים האחרים בספירת הדם , ( נתונים לשינויים ניכרים עם הגיל , ומוצגים בטבלה . 17 . 2 לפיכך הקביעה של אנמיה שונה בכל גיל וגיל . שינויים פיזיולוגיים מופיעים בדרך-כלל כאשר רמת ההמוגלובין נמוכה . % 'ג 8-7-מ הסימנים השכיחים הם עייפות , איריטביליות , חיוורון , טכיקרדיה ופגיעה במערכת העיכול . במקרים חמורים יופיע גם קוצר נשימה במאמץ , ואף סימני אי-ספיקת לב מלאים . מבחינה מטבולית , חלה בעת אנמיה ( והיפוקסיה ) עליה בריכוז , DPG 2 , 3 והיא גורמת לשחרור טוב יותר של חמצן מההמוגלובין לרקמות עם ירידת האפיניות של המוגלובין לחמצן וסטייה "ימינה" בעקומת חמצון ההמוגלובין . כן חל שינוי בזרימת הדם בגוף , כך שמוגברת זרימת הדם לאיברים חיוניים . קיימות מספר אפשרויות לסיווג האנמיות השונות . צורת סיווג נוחה , המתבססת על פיזיולוגיה שונה , היא חלוקה של האנמיות לשתי קבוצות גדולות . . 1 מצבים של הפרעה ביצירה - עקב דיכוי מח העצם , מסיבות שונות ( למשל : תסמונות מולדות של כישלון מח העצם , זיהום , סרטן , כישלון כלייתי כרוני , הרעלת ע...
אל הספר