אלה קבוצות מחלות המאופיינות בהפרעה בתפקוד המיוקרד . לרוב הסיבה להפרעה אינה ידועה . לפי התמונה הקלינית השונה אנו מבחינים בשלושה סוגי קרדיומיופתיה . קרדיומיופתיה היפרטרופית מאופיינת על-ידי התעבות דפנות החדר השמאלי . ההתעבות יכולה להיות אסימטרית , מלווה בהשתתפות בולטת יותר של הספטום מאשר חלקים אחרים של החדר , ואז עלולה להיווצר היצרות במוצא החדר השמאלי . ( Hypertrophic Obstructive Cardiomyopathy ) ההיפרטרופיה יכולה להיות אסימטרית ללא היצרות במוצא החדר ( למשל ( Apical Cardiomyopathy וכן היא יכולה להיות דיפוזית עם היצרות של מוצא החדר או בלעדיה . פתופיזיולוגיה ההפרעה העיקרית במחלה היא במילוי הלב ובחסימה באפיק המוצא של חדר שמאל , עקב נוקשות ( Stiff ness ) של שריר הלב . התכווצות שריר הלב נשארת תקינה עד לשלב מתקדם של המחלה . אפידמיולוגיה קיימת משפחתיות במחלה , ותיתכן אף תורשה אוטוזומלית- דומיננטית המלווה בחודרנות נמוכה . המחלה יכולה להופיע בילדים , ואז היא שונה מזו המופיעה במבוגרים בכך שיש יותר נטיה לעירוב החדר הימני , ובחדר שמאל - הפגיעה יותר דיפוזית וקשה , ולאו דווקא היפרטרופיה של הספטום בלבד ...
אל הספר