אבחנה מעבדתית של המחולל הזיהומי

קיימות מספר שיטות עקרוניות לאבחון המחולל שגרם למחלה הזיהומית ; בחירת השיטה המיטבית תלויה בזיהום הספציפי . . 1 ת ִ רבות - גידול ואפיון המחולל הזיהומי במעבדה המיקרוביולוגית מתוך דגימה הנלקחת מהחולה . משמשת בעיקר לאבחון זיהומים חיידקיים , ולעתים גם נגיפיים ואחרים . . 2 בדיקות אנטיגניות - זיהוי ישיר של אנטיגן המחולל הזיהומי בדגימה הנלקחת מהחולה באמצעות נוגדנים או צביעות מיוחדות . למשל : זיהוי אנטיגנים של נגיף הרוטה בצואה של ילד עם גסטרואנטריטיס חריפה , או של נגיף RSV בשטיפות מדרכי הנשימה של ילד עם ברונכיוליטיס . . 3 בדיקות מולקולריות - זיהוי גנים DNA ) או ( RNA סגוליים של מחולל זיהומי בדגימות הנלקחות מהחולה . אפשרי באמצעות גלאי , DNA אם כי כיום נעשה בעיקר באמצעות הגברה סלקטיבית של מקטעי גרעין על-ידי PCR עקב הרגישות הגבוהה של שיטה זו . . 4 סרולוגיה - זיהוי המחולל הזיהומי על-ידי איתור נוגדנים ספציפיים נגדו שהגוף ייצר , לרוב בדם ( בסרום . ( הטוב ביותר הוא להוכיח "היפוך סרולוגי" בשתי בדיקות דם הנלקחות בעת המחלה החריפה וכן 4-3 שבועות לאחר מכן , דהיינו : חוסר נוגדני IgG בתחילה והופעתם לאחר מכן ,...  אל הספר