הכלור הוא האניון העיקרי בנוזל החוץ-תאי . כמותו הכוללת בגוף : 33 מא ג"ק / ק" . רובו מתרכז בנוזל החוץ-תאי , ובכמויות יותר קטנות - בכדוריות אדומות וברקמות החיבור . ה- Intake וההפרשה שלו מקבילים לאלו של הנתרן , אלא שהטרנספורט שלו פסיבי בעקבות המפל שנוצר בנתרן . יוצאת דופן מבחינה זו היא הלולאה העולה על-שם , Henle שם קיים דווקא טרנספורט אקטיבי של הכלור . בעקבותיו יוצא הנתרן , ועיכוב משאבת הכלור שבלולאה על-ידי Loop Diuretics-ה הוא הגורם לאפקט הדיורטי שלהם . במרבית המצבים הקליניים , השינויים בכלור מקבילים לאלה של הנתרן , וכך בהיפוכלורמיה או בהיפרכלורמיה מוצאים בהקבלה גם היפונתרמיה או היפרנתרמיה . לעומת זאת , בוויסות של המאזן החומצי-בסיסי , הכלור מתנהג הפוך מזה של הביקרבונט : בצורה אופיינית מוצאים היפוכלורמיה באלקלוזיס מטבולי , ועקב איבוד כלור ( בהקאות ) מתפתחת אלקלוזיס . לכן הכלור חשוב תמיד לתיקון אלקלוזיס מטבולית מכל סיבה , ומתן KCl או NaCl גורמים להפרשת הביקרבונט בשתן ולתיקון המצב . ברוב המצבים הקליניים שינויים בכלור יהיו מקבילים לשינויים באשלגן . לכן , אלקלוזיס בדרךכלל מלווה בהיפוכלורמיה וב...
אל הספר