הכוונה כאן היא לפעולות של החולה ולמסריו בנוגע למחלתו . צורת ההתקשרות שלו ותכניה הם גורם חשוב ביחסי הרופא-חולה . אפשר להבחין בשלושה סגנונות התמודדות התנהגותיים עיקריים . סגנון ההתמודדות הפעילה – החולה יגלה נטיה להילחם במחלה ובנכות בכל מחיר וישתף פעולה בכל מאודו עם מטפליו . לפעמים הפעילות שלו יכולה להיות אפילו מופרזת ולהזיק לבריאותו לאור התלהבות-יתר בשאיפתו לרכוש מחדש במהירות המרבית את היכולת שאבדה לו . רוב החולים בעלי הסגנון הפעיל מגלים כושר הסתגלות טוב , ויתרמו כמיטב יכולתם לתיקון החסר בתפקוד , לחיפוש אחרי תחליפים לכישורים שאבדו ולמאמצי השיקום . בטיפוסים של הנכים בעלי ״האני״ החזק מתפתחת ההרגשה , שרק הנכות הגופנית היא שמעכבת אותם מלהשיג את מטרותיהם , והרגשה זו משמשת להם מוטיבציה רבת עוצמה ; כל כוחותיהם הנפשיים מתלכדים כדי להתגבר על הנכות ולנצח . סוג זה של אנשים מעורר את התפעלותנו לאור יכולתם להפוך את נכותם למקור כוח , המביא אותם להישגים מפליאים בתחום האישי , החברתי , המדעי והאמנותי . סגנון ההתמודדות הסבילה – דרכי התגובה כאן הן תסוגה וצמצום או היצמדות תלותית לזולת . חולים אלה מעוררים בעי...
אל הספר