כ והשפיל שמייק אדמס מבט כתב אל המסך קוד , הוא . אצבעותיו הניח את נחו המחשב על שפת הנייד המקלדת שלו על הרגליים כאילו שורשי ידיו שבורים . הוא נראה כמו אסטרונאוט מאושר שכותב בחלל , מפר בגחמנות את חוקי הפיזיקה . ההברקות שלו שיקפו את העצמאות הזאת כשהתמודד עם אתגרים בחינניות שרק קומץ מהנדסי תוכנה ניחנו בה . בגיל עשרים ותשע הוא היה צעיר מספיק כדי לא לסבול מהשלכותיו של לחץ עבודה בלתי פוסק , אבל כשצפיתי בו עובד בתנוחה עקומה ומגוחכת כזאת על ספות וכורסאות שונות , היה לי קשה להאמין שזה יימשך עוד זמן רב . מאחורי משקפיו העבים וזקנו הצמרירי קינן רצון ברזל לפתור בעיות . לעתים קרובות הוא עבד שעות ארוכות , חסין בפני רעב ושאר מצוקות גופניות , עד שהבין דברים לאשורם ולשביעות רצונו . יעילותו היתה מרשימה עוד יותר כי הוא מימיו לא קרא ספר במדעי המחשב . הוא היה אוטודידקט , חריף , משתף פעולה , ולעתים גם מצחיק עד דמעות . והכי טוב – הוא נמנה עם הצוות שלי . היינו ארבעה בלובי המלון בעל השם המאיים אלקטרה שבאתונה , יוון , ועבדנו קשה . כדרכן של דמויות יווניות מפורסמות רבות , סיפורה של אלקטרה הוא תערובת מלבבת של נקמה ור...
אל הספר