יוסף אלרון מבוא בתי-המשפט נדרשים , לא אחת , להכריע בין חוות-דעת פסיכיאטריות מנוגדות המונחות לפניהם . זאת , בבואם להכריע , בין היתר , בסוגיית כשירותו של נאשם לעמוד לדין או בסוגיית אחריותו הפלילית . סוגיות אלה סבוכות הן , והן עוסקות באחד הנושאים המורכבים והקשים לפיצוח - נפש האדם . ההכרעה בהן יש בה כדי להכריע בשאלת המשך ניהולו של ההליך הפלילי ולעתים - לחרוץ את גורלו של הנאשם העומד לדין . העמדת עבריינים לדין , ובעיקר כאשר מדובר בביצוע עבירות חמורות ( כמו רצח , ( הינה אינטרס ציבורי מובהק . עם מספרם ההולך וגדל של מעשי הרצח , דומה שהציפייה הציבורית למיצוי ההליך הפלילי אינה באה תמיד על סיפוקה שעה שההליכים הפלילים בעניינו של מבצעם מופסקים בשל מצבו הנפשי - ומשאין הליך פלילי בעניינו , לא הושלם מיצוי הדין . האינטרס הציבורי של העמדת העבריין לדין והבאתו על עונשו הינם אחד ממושכלות היסוד מקדמת דנא . עם זאת , לא ניתן להתעלם ממצבו הנפשי של הנאשם . לכך נדרש המחוקק בחקיקה רלוונטית ובתי-המשפט נדרשים לפרשנותה . יודגש כי , לעתים , הנאשם העומד לדין אינו חולק על ביצוע המעשים המיוחסים לו , אלא טוען טענת הגנה בד...
אל הספר