משה זכי מבוא על מנת שאדם יהא אחראי בפלילים , דורש החוק קיומה של מחשבה פלילית . זאת כמובן , כשהאדם הוא בריא נפשית ושכלית ויכול להבין את מעשיו . לא כך הדבר , כאשר אנו עוסקים בחולי נפש ובלוקים בשכלם . כאשר נאשם סובל ממחלת נפש או מליקוי שכלי עולה השאלה האם הוא הבין את מעשיו והאם יכול היה להימנע מהם . אם התשובה תהיה שלילית , לא ישא הנאשם באחריות פלילית למעשיו . הספרות המדעית בפסיכולוגיה משפטית עוסקת רבות באחריותם הפלילית של חולי הנפש ובהגדרתן המשפטית של מחלות נפש . לעומת זאת , מעט מאוד נכתב בנוגע ללוקים בשכלם או לסובלים מפיגור שכלי . מאמר זה יסקור את הדרכים המקובלות כיום להעריך את מידת כושרו השכלי של המפגר העומד לדין פלילי , וינסה להציע דרך נוספת להערכה פסיכולוגית של האחריות הפלילית של הלוקה בשכלו העומד לדין . החוק וסוגיות מקצועיות הסמכות הבלעדית לאבחונם של מפגרים נתונה לוועדת האבחון מכוח חוק הסעד ( טיפול במפגרים , ( תשכ1969-ט" ( להלן : חוק הסעד , ( שהוא החוק המרכזי העוסק באבחונם של מפגרים ובטיפול בהם . חוק הסעד משתמש במונח " לקוי בשכלו . " כך בסעיף 19 ב לחוק , המתייחס לנאשם לוקה בשכלו , נא...
אל הספר