צביה חזרה לוורשה בינואר , 1940 בעיצומו של החורף , ולימים תיארה את התדהמה והחרדה שאחזו בה לנוכח השינויים העצומים שחלו בעיר בזמן כה קצר . כאשר נכנסה לעיר החליטה צביה לעשות את דרכה ברגל מתוך רצון להתרשם מן השינויים שחלו בוורשה לאחר ארבעה חודשי היעדרות שלה . והנה היא בדרכה להתחיל מחדש בעבודת התנועה ובאווירה שהשתנתה לחלוטין מעת שיצאה ממנה . ורשה הפולנית שקקה חיים , ולמרבה פליאתה נדמה היה כאילו דבר לא אירע לעיר . ואולם ככל שהלכה והתקרבה אל הרובע היהודי , ועברה ברחובות נובוליפקי , נלווקי ( Nalewki ) וגנשה , ( G ^ sia ) ראתה בניינים חרבים , שלדי בתים ויהודים המהלכים בה כצללים ונצמדים לקירות מחשש להיחטף לעבודות כפייה או ליפול לידיהם של חיילים שרדפו אחר יהודים חרדים ותלשו את זקניהם . למראם חשה צביה תסכול , כעס ו"כאב נוקב צבט בלב . אוי לי שאני רואה יהודים בכך , ונמלטתי ורצתי בחיפזון לדז'לנה - הביתה , בטוחה הייתי כי שם אמצא פינה חמה , אפגוש חברים , יהודים אחרים " ... לא עברו ימים רבים וצביה למדה להסתגל למראות הרחוב וללחצים שבהם היו יהודי ורשה נתונים : "אם מראה פניך עצוב , מכירים בך שיהודי אתה ; אם...
אל הספר