תשבי ודן מצביעים על ארבעה יסודות ספרותיים בולטים ששימשו את יוצריה של ספרות המוסר היהודית : הסיפור , המשל , הפתגם והאמצעים הרטוריים . במסגרת הסיפור ישנם מספר סוגים , חלקם מקוריים וחלקם עיבודים של מקורות קדומים . בעוד המשל נדיר ביותר בספר לב טוב , והפתגם מופיע בו מידי פעם , האמצעים הרטוריים למיניהם הם הטכניקה הספרותית הבולטת ביותר של מחברו . מחד , הם מסייעים בידו במסירת רעיונותיו באופן שיתקבל על דעת קוראיו , ומאידך הם מהווים כר נרחב להפגנת כשרונו הספרותי הרטורי והדידקטי . האמצעים הספרותיים שנוקט בהם המחבר ושלא נלקחו בבירור ממקורותיו המפורשים שוזרים יחדיו לרקמה אחת את היסודות שאכן נטל ממקורותיו , ומסייעים להפיכתו של אוסף דינים ודברי מוסר ממקורות שונים ליצירה ספרותית שלמה ועצמאית , שכמו ביצירות המוסר בכלל ניכר בה גם רובד ספרותי וצורני הנובע מן השאיפה המודעת של המחבר להתקבל , להיות מובן לקהל הקוראים המיועד של חיבורו , ולמשוך את לבו . חריזה ספר לב טוב הוא במהותו טקסט פרוזאי . החריזה תופסת בו מקום שולי ביותר . היא מתמקדת בטקסטים העוטפים את הספר , המכונים פךטקסטים , ותפקידה כשל עיטור אסתטי מוש...
אל הספר