נעבור עתה לדיון במקורות המשניים - משמע פסוקים , דברי משנה , גמרא , מדרש וכיוצא באלה - שר' יצחק בן אליקום נעזר בהם בכתיבת חיבורו . במקורות המשניים הללו אפשר להבחין בשני סוגים : אלו שהמחבר מביא ממקורותיו הראשיים , ואלו שהוא מוסיף בעצמו . פסוקי תנ " ך הפסוקים שמצטט ר' יצחק בן אליקום שייכים , רובם ככולם , לסוג הראשון : הם מצוטטים מתוך ספר המוסר . מאחר שהמחבר , כאמור , מקצר ומשמיט מספר המוסר , הוא משמיט גם במקורות המשניים שבו . ובכן , אלו פסוקים הוא אכן בוחר להביא ? הפסוקים שהוא בוחר להביא לקוחים אמנם מכל התנ"ך , אך בעיקר מן הספרים המוכרים יותר גם לקהל הפשוט . בדרך כלל מרבה המחבר להזדקק לפסוקים מן החומש , מספרות החכמה ( בעיקר ממשלי ומקהלת ) וכן מספר תהילים . עוד מצטט המחבר קטעי תפילה ידועים . מספרות הנבואה הוא בוחר על פי רוב את ספרי הנביאים המוכרים יותר , אלה שקטעי ההפטרות , ובעיקר ההפטרות 185 ראו : ראשית חכמה , שער התשובה , פרק א סעיף יד , וכבר הערנו לעיל , בפרק א , עמ' , 66 ליד הערה 94 שבנקודה זו מושפע בעל ספר לב טרב ככל הנראה מתורתם של חסידי אשכנז . 186 למשל : "אלוהי נצור לשוני מרע ושפתי...
אל הספר