בסידור העבודה של תורנות שבת היה אריה בךגוריון משובץ בבית הכולל שלנו כאשר היינו בכיתה . 'ו בשעה שש וחצי בשבת הוא היה מגיע ומתחיל להכין את ארוחת הבוקר . קולות הבישול ועריכת השולחנות העירו אותנו והיינו מתקבצים להקשיב לדבריו בחדר האוכל הכיתתי . באחת השבתות לפני פסח , תוך כדי הכנת האוכל , הרצה אריה על הפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים . " כהרגלו , הוא נסחף בדרשותיו , והפליג , והתפרש , ונאם על "זכור את אשר עשה לך עמלק" ו"זכור את יום השבת לקדשו" וזכור וזכור ... ומה שזכור לי במיוחד אלו הן תמרות העשן שהתאבכו מעל הפתילייה והלחם המטוגן שנשרף במחבת כאשר הוא חצב להבות . שנים רבות הלך שמעו של אב"ג לפניו כמורה שהטיל חתיתו על הפרועים והסודרים בתלמידי בית הספר . את מקומו הוא מיצב לא רק מתוקף אכיפת מרותו . מעמדו החינוכי הושג בזכות כשרונו להרביץ תורה בתלמידיו , להעשיר את עולמם בידע , להקנות השקפת חיים חברתית , והודות ליכולתו ליצור דיאלוג פורה עם בני הנוער . לכאורה סתירה פנימית ; ולא היא . השימוש בסמכותו הפורמלית היתה נדבך מובנה בתפיסתו הפדגוגית . המשמעת והצבת הגבולות היו אושיות עקרוניות...
אל הספר