עם חלוף השנים החל אריה לחשוש לגורל הארכיון , בבת עינו , והצפוי לו בעתיד . כמה שטפונות שעברו עליו והזיקו קשה לחומר המאוחסן , החשש המתמיד מפני גפרור שייזרק בהסח הדעת במקום זה , שכולו לוחות עץ דקים המופקדים על שלום אוצרות של נייר ( יום אחד , בשבתו בחדר שהוקצה לו בארכיון יד טבנקין , נשא עיניו וראה על הקיר את גלאי העשן , אביזר הכרחי בכל ארכיון . פתאום הפכו חששותיו לאוספיו לחרדה , ( ויותר מכל - הצורך הדוחק בצוות שיצטרף לעבודה וגם יבטיח את המשכיותה - כל אלה הביאוהו לפנות אל מזכירות ברית התנועה הקיבוצית ( אז עדנה סולודר מקיבוץ גשר , ח "כ לשעבר ) ולבדוק את האפשרות לספח עקרונית ולהעביר פיזית את ארכיון החגים לארכיון יד טבנקין באפעל . הנושא נבדק היטב מכל צדדיו . לכאורה , לא היה הגיוני מזה : אפעל היה המוסד המרכזי של התק"מ , ששכן במרכז הארץ , כבית הממסד התנועתי . יד טבנקין היה חלק מהמערכת הזאת , והארכיון שלו ריכז את התיעוד התנועתי והרבה מעבר לכך . העברת ארכיון החגים לכאן נראתה טבעית ומתבקשת , וגם מבטיחה ניהול בהתאם לכללי הארכיונאות , שמירה קפדנית על החומר , וזמינות ונגישות לכל המעוניין - לעומת " ניד...
אל הספר