רגישותו לנושא ההתנהלות הדמוקרטית של הקיבוץ מתבטאת כבר בשנת , 1963 כשהוא מפרסם ב"שיטים" רשימה בשם "לא לקרוע את החבל . " עניינה - המתח הנוצר מדי פעם בין אילוצי החיים , המוכרעים ע"י מוסדות הקיבוץ , לבין צורכי הפרט , הכופים עליו מצב של הכרעה אישית . " חכמת החיים שלנו לימדה אותנו מדוגמאות בעבר ובהווה , שיש לאמוד את עוצמת ורצינות מושך החבל , בכדי למנוע את קריעתו . שכאשר אנו מושכים - אתה מרפה , וכאשר אתה המושך - אנו מרפים , שחס וחלילה לא נמתח את החבל בשני קצותיו . [ ... ] נכון , אפשר לקשור חבל קרוע , אבל יישאר הקשר . [ ... ] האמנם צריך להעמיד נוקשות פורמלית של נהלים וחוקות מול רצון אישי למילוי תפקיד ? [ ... ] האם אספה הדנה בסעיף כזה הנה בימת התמודדות משפטית של תובע כללי מול נאשם , שנדרש להוכיח את צדקתו ? מה בכל זאת נותר לו , לחבר צעיר , בכדי להיאבק על הגשמת עניין אישי שנראה לו תמצית רצונותיו ? האמנם התבונה החברתית שלנו מחייבת להציג חבר כזה כעריק מענפו , וכבן חורג לנהגים תנועתיים ? למי מבנינו יש יכולת נפשית , עוז רוח וכושר ביטוי לעמוד מול טיעון כזה " ? גם כשעלתה בקיבוץ שאלת המעבר ללינה משפחתית...
אל הספר