פרשה לעצמה , במעגל העבודה העצומה שהשקיעו אב"ג ועמיתו צבי שוע בליקוטי החומר ובעריכתו לילקוטי החגים , היא פרשת ספר אבלות . בכל מקום שהוזמן להרצות את משנתו , בכל מאמר שכתב , החל אריה מהנחת היסוד שלו : תרבות של ציבור ושל אדם היא מיזוגם של שני מעגלים : השנה לעונותיה , ומחזור חיי אדם . לצד לוח השנה נהגו הוא וחבריו להציב את לוח החיים : לידה , התבגרות ( בר מצווה , ( כלולות ופטירה . ציוני דרך אלה נתפשו כאישיים - כל אדם בדרכו , אך עם הזמן הלך והתגבש הצורך לעצב גם אותם בדרכים שיאפשרו לציבור לחגוג או לציין אותם במשותף , כדין קהילה שיתופית שחבריה חווים יחד את אירועי חייהם . " במחזור חיי אדם בקיבוץ , הפרק מוות אבל הוא החוליה המעוצבת ביותר . המנהגים והנוהגים צמחו בכל קיבוץ מלמטה , וכעבור שנים נתקבלה תמונה אחידה ומוסכמת של נוהגי אבלות קיבוציים . " זוהי הכללה מסכמת , אבל קדמו לה שנים של בדיקת הנושא - גם מצד אריה , וגם מצד שורה ארוכה של מוסדות מחקר וסוציולוגים , אנשי האקדמיה . " מאז החברותות של רווקים בחברה חד גילית , ללא ילדים וללא הורים , בשלבים הראשונים של חיינו , היה כמעט עקרון אידאולוגי : שקט בזמן...
אל הספר