פרק ייחודי בחייו של אב"ג הוא סיפור קשריו עם משפחת זינאתי מהכפר פקיעין . לא במקרה הגיע אריה לפקיעין ; דבקותו בארץ ישראל עד הרחוק בנופיה היא שהביאה אותו לשם . סקרנותו העצומה להכיר ולדעת כל נסתר בה חיברה אותו אל יוסף זינאתי , אבי המשפחה , "שומר החותם" האחרון של אחד מבתי הכנסת העתיקים בארץ , שאריה ראה בו שריד לקהילה עתיקה וממשיך יחיד , מכוח רצונו ועקשנותו , של מסורת איכרים יהודים בגליל . אריה התוודע אל המשפחה וחייה , הציץ ונפגע : עד יומו האחרון ראה עצמו לא רק כידיד הבית אלא , ובעיקר , כנושא באחריות להמשך קיומם בפקיעין , בזכות ולא בחסד . הוא שאף להקל עליהם ככל האפשר את משא פרנסתם , לחבר אותם אל החיים היהודיים המתחדשים באזור הגליל , ולהביא את דבר חייהם שם , על כל חריגותם וייחודם , עד החלונות הגבוהים ביותר - אל בית נשיאי ישראל . ההצלחה היתה חלקית בלבד : גם כוחות אחרים , מתנכלים לכוונותיו , פעלו שם . אבל אריה לא ויתר , לא נרתע , ולבסוף גם לא סלח לאלה שיכלו להקל ולסייע ובאטימות לב התעלמו והתנכרו . אבל הוא , שראה את משפחת זינאתי , הנאחזת עד כלות במולדתה פקיעין , כסמל לדבקות היהודי הישראלי במולדת...
אל הספר