כל חייו ראה אריה בן גוריון את עצמו צבר שורשי . בוגר בית הספר הריאלי בחיפה , איש תנועת הנוער "המחנות העולים , " ממייסדי קיבוץ בית השיטה - אדם ששתי רגליו נטועות בקרקע ארץ ישראל . ואולם למרות כל אלה , שורשיו - שורשי נשמתו ואישיותו - מקור יניקתם בעיירה פלונסק שבפולין ובהווייתה הציונית הסוערת . את הראשון בשושלת לבית גרין ראתה המשפחה בצבי אריה גרין , סבה של אמו , שממנו קיבל אריה לא רק את שמו אלא גם את תכונותיו יוצאות הדופן , שעברו במשפחה מדור לדור : רוחב דעת , רוחב אופקים , סקרנות שאינה יודעת שובעה , כישרון לשפות , חקרנות , התעניינות במתרחש בעולמנו , ומעל לכל - האהבה לתנ"ך ולשפה העברית . בשפה זו , האמין , נברא העולם . בהגיעו לגיל שמונים , ברגע של התפעמות ממעשיו שלו , בירך אריה על היש שנוצר : " הריני בן שמונים שנה , מוקף בילדיי , כל אוצרי , ששת נכדיי ונינה ראשונה - זו ספירת המלאי . ובמעגל השני - חברים , ידידים , חברות , ואותו יום מופלא , יום חנוכת ארכיון החגים המורחב , מוקף בכל כך הרבה ידידים , ולחיצות ידיים וחיבוקים , ואני חש בזרימת הלב ובעוצמת החביקה . ואשתי איתי , 55 שנות נישואים . מה עוד ...
אל הספר