יפה ברלוביץ הקדמה . יומני נשים בתטעה הקיבוצית כמו הסיפור השכיח על אודות עליית הגג הזנוחה , שיום אחד מגלים בה מסמכים עלומים המזעזעים באחת את סיפור המשפחה המוכר , כך גם יומנה של דורה בדר . היה זה ב 1986 כאשר דורה בת ה 89 פינתה את חדרה ועברה להתגורר ב'בית הבריאות' הקיבוצי . והנה חרף בקשתה לזרוק את כל תכולתו של ארון ישן , החליטה הבת תמר אלוני , לנער בכל זאת את ערימת הסמרטוטים שנגדשה בו , וכך גילתה חבילת דפים צהובים מיושן . מלכתחילה הסתקרנה תמר לקרוא בהם , אבל כפי שהיא מספרת ב'פתח דבר : ' מבט חטוף בשורות הצפופות ובתכנים הנרגשים שבינה לבינו , הרתיע אותה . לא היה בה הכוח להציץ ולחשוף את הסיפור האינטימי שאמה ביקשה להעלים ממנה במשך שנים , וגם בזקנתה ציוותה להשמידו . במשך עשר שנים לא חזרה תמר אלוני אל היומן , ורק ב , 1996 חודשים לפני שדורה הלכה לעולמה , אזרה עוז לשוב ולקראו ' , כמו מעלה באוב פרשיות מילדותה ; פרשיות יחסים מורכבים ופתלתלים בין הוריה , כאשר אמה - אישה צעירה בשנות השלושים לחייה , נאחזת ביומן כמו בקרנות המזבח , שואבת כוח מן השיח היומיומי שהיא מנהלת עמו כמו היה חבר קרוב , ואף נאבקת...
אל הספר