אופק המוות היה תלוי תמידית מעל ראשה של פניה ואיים בכל עוצמתו . בעשור האחרון לחייה נלחמה מול מציאות של חולה מבודדת מן החיים הממתינה לקיצה . משפחתה , בנה גרשון וחברי קיבוצה עשו כל שביכולתם למנוע את הקץ המר , אולם היא הייתה מודעת היטב למצבה וביקשה לתת לו ביטוי באמצעות סופרים אחרים . בשיר אידי של המשורר ליוויק על אבלר , נזיר ומלומד צרפתי שהתאהב אהבה עזה וטראגית בנזירה אלואיז . ההתכתבות ביניהם הייתה לאבן דרך בספרות העולם . אבלר שהיה אחד מגדולי ההוגים בזמנו , סורס בידי אנשי הכנסייה , כעונש על שלבו נהה אחר אהובתו . ליוויק שישב בבית הבראה וחש בדידות עזה כתב את השיר על זוג רומנטי טראגי זה . בשיר זה מצאה פניה ביטוי הולם לעמידתה הבודדה מול הקץ . מסגור כלאו זועק אבלר אל אלואיז וזעקתו מזעזעת את קורות בית האסורים כשמשון בשעתו . אבלר קורא תיגר על אלוהיו , קורא לשמש ולרוח , לאוויר , לשירה , לאהבה ולשמחה וקורא לאלואיז אהובתו . בין קירות המנזר הצחורים והעגומים כלוא אדם , ללא רחמים , ללא תשובה , ללא מנוס וללא מוצא . בדממת ציפייה לשעה אחרונה של חייו נוהים געגועיו העזים אל עולם של ריחות וצלילים , צלילים ונ...
אל הספר