והנה היה הדבר . באה הרעה . תמו הניחושים והחישובים , התקוות והאשליות . לפנינו האימה הגדולה . שמות ערים שלוות שהומטרו באש , שמות קרובים ויקרים : ורשה , וילנה , קאטובי , \ לודד . מה תביא איתה כל שעה נוספת ? הוצתה האש . נשלחו לשונותיה הראשונות . לא יארך הזמן וזו תאחז בכל , בכל , אש דמים ושנאה . אש טירוף ואימה . חשבונות מדינות גדולות . תיאבון שליטים אכזריים , האבקות נואשת של עמים על קיומם , על חירותם . תוהו ובוהו חדש . ובתוך כל זה אנחנו , ביתנו המעט , תקוותנו האחת , תופנו האחרון . אנחנו , קומ \ זה שזכה כי תמצאהו הרעה הגדולה על החוף האחד , בלב התקווה האחת - מועמדים עתה מול אימת הסופה , ואיתנו אך ידנו הנאמנה , חלומנו הנועז , כוח רצוננו הגדול . דרך סופת אימים זאת שפרצה אך עתה , בין בעירות אימים אוחזות שולי עולם - הלא תעבור , תגבר , תאריך ימים , צרת ישראל הישנה , ואיתה , הן חייבת , מוכרחה , להחזיק מעמד , להאריך ימים אף תקוותו הישנה ... ( רשימות , עמ' ( 602 מרשימה זו שנכתבה בראשית המלחמה עולה כי חיי היומיום בארץ החלו לקבל אז חשיבות מיוחדת , כיוון שהלחימה במדבר המערבי קרבה את הצבא הגרמני לשערי הא...
אל הספר