בן לו היה לי

חרף העובדה שפניה ידעה היטב כי אם תביא ילד לעולם היא מעמידה את חייה בסכנה , בכל זאת נכנסה להיריון . הרופאים פקדו עליה לבצע הפלה . הייתה זו עבורה מכה קשה והיא לא הסתירה את כאבה . בניגוד לספרות הקיבוצית ששתקה בדרך כלל על מות ילדים , פניה נתנה ביטוי נוקב לאירוע עצוב וגורלי זה . לדידה הייתה זו טרגדיה קשה משאת . השתיקה על מות ילדים בקורות ההתיישבות הציונית לא הייתה דומה לשתיקתם של דורות הורים על מות ילדיהם . החברה המסורתית קיבלה עובדה זו כגזרת גורל טבעית שאין למחות נגדה . היא נתפשה כמבחן אמוני מחייב ויש אפוא לקבל את שנגזר משמים . החלוצים שעלו ארצה כבר הכירו את מהפכת ההיגיינה שהניחה כי ניתן להתגבר על תופעת מות ילדים . לפיכך מות הילדים ערער אצלם אמונות ודרכי חיים . לדידם מות התינוקות היה לא רק שאלה אישית אלא גם רעיונית , שהרי כל חייהם היו מונחים על ידי הכרעתם הציונית לעלות ארצה , לחיות חיי עוני ולהקדיש עצמם לחברה . מות הילדים עורר שאלה , האם יש בכלל זכות להביא ילדים אל מוות בחיים החדשים שאותם כוננו ויצרו . הם - שבאו לשכב על הגדר עליה יצמח הדור הבא , הם - שמוכנים לשלם מחיר כבד ובלבד שיסללו את ה...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד