שובו של המקום הכפרי?

זאב שביט נושאו של מאמר זה הוא תהליכי ההבניה החברתית של המרחב הגיאוגרפי בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל , שבמסגרתם מתרחש בעשורים האחרונים מעבר מהבניה כמעט בלעדית של המרחב כמקום לאומי להבנייתו כמקום בעל הקשרים סמליים ומעשיים המתקיימים זה לצד זה . מושג המקום שבו אשתמש מצוי במוקד עניינו של הזרם ההומניסטי בגיאוגרפיה החברתית , והוא בא להורות על מרחב גיאוגרפי כפי שחברי קבוצה מסוימת מפרשים אותו ומעניקים לו משמעויות . פרשנויותיהם של חברי הקבוצה הנתונה נשענות על התנסויותיהם החושיות במרחב , על האינטראקציות החברתיות שלהם בו ועל יכולת הךמיון שלהם . מתוך כך הופך המרחב הזה להיות עבורם מוכר ומובן מאליו , בעל סגולי ות משלו , מזוהה ומזהה - גורם חשוב בהבנייתם של פרקטיקות ואינטראקציות יומיומיות , סטטוס , זהות , וגבולות חברתיים וסמליים . מושג המקום מורה אפוא לא על מרחב גיאוגרפי בלבד , כי אם על מרחב חברתי ותרבותי שהוא עולם של משמעויות ' . הבנייתו של מקום כמרחב משמעותי היא תהליך מורכב ושותפים לו גורמים רבים : מערכות סמלים וערכים שבני אדם הם שחקנים בתוכן , זיכרונות קולקטיביים , מערכת יחסי כוח וחלוקת עבודה חברת...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד