"אם שמו היה עברי ויפה בעיניי הייתי נושאת אותו": מגדר, אתניות ולאומיות בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואים בישראל

מיכל רום הקדמה בתרבויות שבהן נהוגה שיטת השמות הפטרונימית , שם המשפחה של גבר מלווה אותו מלידתו ועד מותו ואילו שם המשפחה של אישה קשור למצבה המשפחתי ונועד להשתנות עם שינויו של מצב זה . התוצאה היא שרק גברים נושאים אותו שם משפחה כמו הוריהם וכמו צאצאיהם , ונשים מצופות להחליף את שם משפחתן עם נישואיהן . במרבית מדינות המערב , וישראל בכללן , רוב הנשים מאמצות את הנוהג הזה ( להלן "הפרקטיקה הפטרונימית , ( " וראוי לציין שהן עושות זאת לא מכורח החוק אלא מכוח המנהג ( קמיר . ( Valctas 2001 ; 1997 יתרה מזו , לא רק שאין חוק המחייב אותן לעשות כן היום , אלא בחלק מהמקומות אף לא היה חוק כזה מאז השתרש המנהג במהלך המאה השבע עשרה Morgenstcrn-Leissncr ) . ( 1998 ; Caplan 2001 בספרות הבין לאומית העוסקת בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואים מקובל לראות בשימור השם או שינויו ביטוי לזהות פמיניסטית ( ראו למשל Foss and DVIK . ( Edson 1989 ; Kline ct al . 1996 בעת האחרונה עולה האפשרות כי אץ מדובר רק בסוגיה מגדרית אלא בסוגיה בעלת משמעויות זהותיות רחבות יותר , למשל אתניות , ( Goldin and Shim 2004 ; Hoffhung 2006 ) דתיות Sutcr ) ...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד