דנה קחטן בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים במעמדו של הצבא הישראלי כ"צבא העם . " אף על פי כן הצבא עדיין ממלא תפקיד מרכזי בהגדרת האזרחות ובקביעת גבולות המדינה . לאורך השנים נתפס הצבא כגוף שאחד מתפקידיו המרכזיים , לצד התפקיד הביטחוני , לשמש כור היתוך . במאמר זה ברצוני לבחון את האופן שבו נבנות זהויות אתניות בצבא בקרב החיילים הקרביים . טענתי היא שבצבא הזהויות האתניות אינן נעלמות ואינן מתגבשות לכלל זהות אחת , ולא זו בלבד אלא שלמעשה יש שעתוק של הזהויות האתניות מהחברה האזרחית אל הצבא , ובצבא הן אף בולטות יותר מבחברה האזרחית . במחקרים שנערכו עד כה נתפסו החיילים הקרביים כקבוצה אחת , אחידה והומוגנית ' . מטרתו של מחקר זה היא לפרק את התפיסה ההומוגנית הזאת של " החייל הקרבי" ולבחון כיצד הצבא מייצר , משמר ומשעתק זהויות אתניות . טענתי היא שדמותו של החייל הקרבי אינה אחידה ואינה ניטרלית . למעשה אפשר לפרק את זהותו של "החייל הקרבי" לזהויות הנבדלות זו מזו בערכים , בלבוש , בשפה ועוד - הבדלים אשר משקפים את ההבניה האתנו מעמדית בצבא הישראלי . לשם כך אתמקד בשתי הזהויות האתניות המרכזיות בחברה הישראלית - המזרחית וה...
אל הספר