אל תשליכנו הזקנה לא הייתה מתוכננת בקבוצה שבנתה עצמה על אתוס של צעירים . החלוצים עזבו את בית הוריהם בדרך כלל כשהללו היו בשיא כוחם . ההתוודעות לחולשתו של הדור המבוגר התבררה לצעירים רק עם התבגרותם שלהם והזדקנותם של ההורים . השינוי התברר כאשר הורים של חברים חיו בארץ , ובמיוחד כאשר הצטרפו לדגניה . ההורים שהגיעו לחצר דגניה יצרו לעצמם מסגרת נפרדת — גם מטבח כשר , גם שמירה רבה יותר של מסורת . הם סידרו עצמם לעבודות שונות . במשך שנים נשבעו חברי דגניה לא לבייש את נעוריהם ולא להפוך לזקנים . קו פרשת המים היה מלחמת העולם השנייה , כאשר חלק מהוותיקים התגייסו למרות גילם המתקדם . אך הןקנה התדפקה על הדלת . חצרה של דגניה החלה להכיר הרבה סבים , שהיו נוף חדש במקום . אחרי זה הגיעו כאבי הזקנה . הדילמות של הזקנה היו חדשות , ולא פעם ניסו להתמודד עמן — לשווא — בעזרת הכלים של ימי הראשית : כוח רצון , גיוס למשימות , סיכומי דרך . דגניה , ככל התנועה הקבוצית התגאתה בכך כי חבריה יכולים להמשיך בעבודתם ללא פרישה . זה היה אישור לאתוס העבודה והעניק לוותיקים ביטחון גדול . אין זה מקרה שהפתרונות שניתנו בסופו של דבר — על ידי הק...
אל הספר