דגניה הייתה מעוז התרבות העברית החדשה . חבריה קנאים לשפה העברית . עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה הנהיגו לימודים סדירים בעברית והביאו למקום מורה שערך גם הרצאות וניהל את חיי המוסיקה בדגניה ובכנרת . יחסם של חברי דגניה לתרבות החדשה היה עמוק . הם היו חילוניים אך פתוחים למסורת . הם ראו עצמם כתלמידיו של חיים נחמן ביאליק ואת אהרן דוד גורדון ראו כמנהיגם החינוכי . חבורת אנשי תרבות מקומיים מאנשי העלייה השנייה והשלישית עיצבו את התרבות המקומית תוך ויכוחים ושיחות . בין חברי דגניה היו תלמידי חכמים שהטביעו את לימודיהם בעיצוב החגים והמסורת המקומית למרות שלא ראו עצמם כמקבלי המסורת הדתית . השבת הייתה נקודת מבחן חשובה למרות שלא קיימו אותה על פי ההלכה . מדי פעם היו מעצבים קבלות שבת ומדי פעם מתקוממים נגד זלזול בה . אך מסורת זו לא התקיימה כל השנים ולא בכל הדורות ובכל המשפחות . חגים מסורתיים לגווניהם ההיסטוריים והחקלאיים היו מתקיימים בה . שנים מרובות בראש השנה וביום הכיפורים היו מתקיימות אספות שנתיות לחשבון נפש , ווידוי בחינה עצמית של יחידים והקבוצה . חלק מחברי דגניה היו אנשי עט והרבו לכתוב על דגניה ודרכה מזוויו...
אל הספר