סימני דרך - תש-ך"תש ( 1970-1960 ) ל" כשמלאו לדגניה חמישים , היה ברור כי אפשר לחגוג . אמנם מדינת ישראל לא הפכה לארץ חקלאית והשותפות והשוויון לא חגגו , אך התלם הארוך של דגניה חגג . הכול ליוו באהדה קבוצה של ותיקים שנסעה ממקום למקום וסיפרה זיכרונות בבתי ספר , בקיבוצים ובכל התכנסות . לכבוד האירוע כתב נתן אלתרמן את המחזה "כנרת כנרת" לתאטרון הקאמרי שחגג את כניסתו לאולם החדש ברחוב דיזנגוף בתל אביב . לכאורה היה זה מחזה המכתיר את רחוב דיזנגוף וערכיו , אך המחזאי הכניס בו הרבה אירוניה וביקורת על הנעשה בעיר המתברגנת . העלאת דמותן של דגניה וכנרת וגיבוריהן הייתה מכוונת נגד מה שאלתרמן ראה כאתוסים המתגבשים בחברה . במחזה הוצגו במסיבות כמה מהגיבורים ומהסיפורים של דגניה . האמן דני קרוון עיצב את התפאורה מתוך היכרות קרובה עם נוף הבראשית שלפי עדותו כבר היה נוף נעלם בעקבות חמישים שנה של עבודת האדם . התפאורה באה לבטא הלך נפש של מאבק אנושי עם הנוף ומאבק פנימי בנפש האדם . באותה שנה הוציאה דגניה את הספר "דרכה של דגניה" בעריכתו הנאמנה של שמריהו ברהון . נחום גוטמן ואהרון גלעדי הוסיפו רישומים נפלאים לספר . באופן מאו...
אל הספר