כל דיון באופיו של השיכון ובמדיניות השיכון הממלכתי חייב לעמוד על המיתאם שבינו לבין הצרכים והמשאבים , הן של הפרט , הן של החברה והמדינה . לדאבון הלב אין הדבר מקובל אצלנו , והדיון נעשה בדרכים פשטניות ובלתי נכונות , כפי שהוסבר לעיל . מעטים הם הסקרים והמחקרים המשוחררים מדיעות קדומות , שצריכים לשמש יסוד לקבלת החלטות ולקביעת מדיניות - והם אינם זוכים לניתוח ולפירוש נכון . לעיתים הם זוכים לעיוות משמעותם , ומשמשים להוכחת מסקנות הפוכות מאלה הנובעות מהם . אילו נערכו הסקרים והמחקרים מתוך כוונה כנה של מזמיניהם , קובעי המדיניות , לבחון את השקפותיהם ומושגיהם , היו מצביעים מזמן על היעדר המיתאם החמור שיש בשיטת השיכון העממי הממלכתי הנהוגה בישראל . אלא שדבר זה לא נעשה , מפני שהמסקנות היו עלולות לערער מיסודה את השיטה הקיימת . מן הראוי להביא דוגמאות אחדות מן המציאות הישראלית , כדי שניטיב להבין את הנעשה בתוכנו . הדוגמאות שתתוארנה , שהינן אמיתיות , אינן מבוססות על מחקר שיטתי ומעמיק כדוגמת מחקרו של טרנר במקסיקו . הן גם אינן מקיפות את כל המקרים הטיפוסיים , או את רובם . אך יש בהן המחשה לעיוותים , לחוסר היעילות ול...
אל הספר