התכנון והפיתוח של היישוב היהודי בישראל נעשו בעיקרם על בסיס אידיאולוגי . ההתיישבות החקלאית היתה מושתתת על אידיאולוגיה של עבודה עצמית , ללא ניצול עבודת הזולת . הקיבוץ היה נסיון נועז ליצור קהילה סוציאליסטית שיתופית ושוויונית , והמושב - קהילה של ישובים קואופרטיביים המורכבים מבתים ומשקים פרטיים שיש להם מוסדות משותפים ועזרה הדדית . לעומת אלה היו הישובים העירוניים נעדרי אידיאולוגיה חברתית מוגדרת , אך מושתתים על תפישות אורבאניסטיות שרווחו באותו זמן בעולם המערבי . תל אביב תוכננה מראשיתה כעיר גנים , בדומה לעיר הגנים הראשונה שהוקמה באנגליה על ידי אבנעזר הווארד ב . 1898 השכונות רחביה , תלפיות , בית הכרם ופסגת הכרמל , שתוכננו על ידי ריכרד קאופמן , היו אף הן מבוססות על התפישה של עיר גנים אנגלית , כמו גם רמת גן , כפי שמעיד שמה הראשון - "עיר גנים . " שכונות אלו הוקמו בחלקן על אדמת הקרן הקיימת לישראל , שקבעה סייגים ותקנות , בהתאם לתפישה שתפשו מוסדות התנועה הציונית את האינטרס הציבורי והלאומי . הקרקע הוחכרה למשתכנים ולא נמכרה להם לצמיתות , ולהלכה לפחות נשארה בבעלות העם , ולאחר הקמת המדינה - בבעלותה . הא...
אל הספר